אסרטיביות
לא להתבלבל אסרטיביות ותוקפנות הם שני דברים שונים. רשאית את להביע את עמדתך בצורה אסרטיבית שהיא איננה אחת מצורות הבעת תוקפנות.
האסרטיביות משתנה מסיטואציה אחת לשניה, מה שנכון במקום אחד איננו נכון במשנהו.
אנו חיות בתקופה שמרשה לנו להיות אסרטיביות בניגוד לתקופות קודמות כאשר משים הדחיקו כעסים חיו בהכחשה ובלעו את החרדה, זה היה לא "נשי" ולא "טבעי" להיות אסרטיבית, כיום התקופה מאפשרת לנו לומר גם מבלי להתבייש או להרגיש אשמה.
האסרטיביות מקלה עלינו בכל התחומים, המשפחתית, הבינזוגית, והמקצועית, די להתחמקויות וההתפתלויות, לכל אשה יש רשות לעמוד על זכותה להביע את שהיא חושבת וגם להגיד לא. למדתי שאפשר להגיד לא בצורה מנומסת ולממש את הזכות לסרב.
לעיתים משתמשים במניפולציה, ונשים מהוות לא פעם מטרה לפעולות מניפולטיביות. מניפולציה מושגת לעיתים באמצעים עקיפים לגרום לנו להסכים עם מה שאיננו שלמות או שלמים עם זה.
אינני יודעת אם האסרטיביות יוצרת את הבטחון העצמי או להיפך, אך יודעת אני ככל שאנו מפתחות את הבטחון העצמי יכולות אנו ביתר קלות להגיב באסרטיביות. הבחירה היא שלנו והשמים הם הגבול.
האסרטיביות מעניקה לנו תחושה של בטחון עצמי והערכה עצמית. העובדה שאנו מכבדות את הרצונות שלנו ומביעות אותם אינה הופכת אותנו לתוקפניות.
המטרה היא לא להתחרות בגברים, (ישנם גם במין הגברי אנשים הססניים וחסרי החלטה) אלר להיות יותר ברורות ולא מעורפלות, זה אמור להיות טבע שני שלנו.
האם אתם זוכרים את פרשת מוניקה קלינטון? וודאי שאתם זוכרים. כאשר ראיינו אותה היא לא גמגמה ולא מיצמצה, היתה ישירה וברורה, והיתה מופת לאסרטיביות תחת לחץ ומליוני זוגות עיננם המביטות בה.
קיימת גם שפת גוף אסרטיבית, אוותר ולא אכתוב בכתבה זו.
האם האסרטיביות היא תולדה של הביטחון העצמי או שאסרטיביות תורמת לביטחון העצמי. . לא חשוב מה קדם למה בין אם היא תכונה מולדת או נרכשת. טוב לאישה להיות אסרטיבית ולעמוד על זכויותיה.
ואכן מאז נשים רבות לקחו את העניין לתשומת ליבן.אבל כאן חידשת.כי אני רואה שעדיין אין לוקחים את הנושא כמובן מאליו.