זכרונות מאובקים

התמימות מותירה את הלב פתוח לטוב שבדברים אם לא נאבד את הקשר עם הילד שבתוכנו, לא נאבד את הקשר עם החיים. הצעירים לוגמים את החיים, המבוגרים מנקים את אבק הזכרונות ומתחממים בהם. הרבה אנשים שונים מאד שמתחברים מעניקים ומזינים הרבה מאד האחד את משנהו. בדרך כלל אנו רוצים שהידידים שלנו יסכימו אתנו בכל דבר, יאהבו וישנאו את אותם הדברים. כל האנשים דומים, הרבה יותר מאשר נדמה לנו, ישנם מכנים משותפים, אך ישנו גם השוני. במצבי משבר מורידים את ההגנות, והאומץ לחשיפה נעשה גדול יותר וקופצים בנג'י לחיים, כל אחד נעשה עשיר יותר בזכות ההענקה לשני. בסרט אשר ראיתי חיים על המתים, החוויה הסופית משביתה את השמחה, אך לא מורידה את ההומור, ישנם אנשים שהם הפכים גמורים, אך נהפכים למקשה אחת, ככל שאנו מתחברים לאנשים שונ ים אנו למדים הרבה יותר. האמפטית מתפתחת, במקרה זה אנו רואים שניקוסון היה נכה רגשית, בגלל חוסר הקשר עם הבת, ואילו לשחקן השני היתה משפחה גדולה, והוא הרגיש מרוקן. אדם איננו יכול לתת כל הזמן בלי להיטען, היחסים שמעצימים את עצמם, הם דואליים. הקשבה, נתינה, התענינות, ספייס, הרגישות לצרכים של השני זו הנתינה. האחד האמין באלוהים והשנ י לא, האחד הטעין את השני במשמעות החיים,, האחר מטעין את השני בחסרים ובאנרגיות. קרטר מלמד אותו לחיות ולחוות את הזולת. איך אנו מוצאים שמחה בחיים? על ידי זה שאנו נותנים שמחה לאחרים. רגשי אשם. רגשי אשם זה כלל אנושי, זה אחד הרגשות המניעים את החיים, זה מנגנון נפשי שאדם עושה משהו לא מוסרי כאשר זה משתלט על החיים זה חולני. רגש אשמה הוא כלל הכרחי, אך לא צריך לעשות שינוי. אדם צריך לעשות הפרדה לחשוב הכל בזכותי זה בולעני ושחצני. קורבנות מנגנון מפותח אצל נשים מקריבות וכועסות. קורבן כל ההקרבות שלנו, הבנה צלולה וקריסטלית, כשאתה מתמסר החברה משלמת על זה. נתינה צריכה להיות באיזון עם עצמינו, אף אחד לא רוצה להרגיש מנוצל. להיות שלם עם הנתינה עצמה. קורבניות זה על חשבון האישה עצמה, להתאפק זה אצילי, אך זה לא עוזר. תיקון להכיר אחד את השני. יש פער ענק בין תפישת העולם לבין מימושו. קומוניזם זה אופיום לאנושות. הדבר הנורא ביותר הוא לקרנן גבר, ישנה קריקטורה בשם "הנקמה", זה בדרך כלל לא מצליח, לא מביא לקטרזיס מושלם. התפיסה הנוצרית אנטיטזה לנקמנות, גם לסלוח מהר מדיי, זה לא עובד. נקמה אישית אוניברסלית, למה נוקמים? באיזו מידה? באיזה אופן? או לוותר. אנטי נקמה 1. כוח 2. חולשה, רצון ליצירת כניעה לא אמיתית. תפיסות קיצוניות: האחת סולחת האחת לא סולחת,, איפה הרצף בין סליחה לנקמה? הרבה אנשים חוזרים לאמונה כדי להעגן בה, (זה מנגנון בריחה)לפעמים האנשים שמגיעים לחווית המודעות מתפרקים מזה. ישנם אנשים שלא טוב להם להיות מודעים. שלא יהיה דיסטנס בגובה העיניים. היא לא רוצה להתמודד עם המציאות, היא רוצה לשנות את המציאות לחווית הנקמה במינון מוגדר, זה בריא לנפש, אי אפשר לדלג על הרגש הזה. ללמד לקח, תור המעשים הגיע. (נגמר תור הדיבורים). אינטלקטואליות צרופה, צריך להתאים את השפה למטרה. שפה רזה. רמה אינטלקטואלית יכולה לפתור בעיות ריגשיות, יכולה להיות גם חרף פיפיות או כלי עזר. יכולה להיות אינטלקטואליות שאפשר להתחבר אליה. יש אינטלקטואליזם פלצני שזו הסוואה. היטלר כבן אדם, גם באמא טרזה יש היטלר קטן. להוציא דברים מהקשרם זו אמנות תורת הרטוריקה, אתה יכול להגיד כל דבר שיכול לשכנע להפטר מסנטימנטים הומניים ולפעול כדי לבטא את הרשע. מדובר פה באינטלקטואליות פלצנית של האקדמיה. תהליך קטרטי- השתנות תהליך קטרזיס התנשאות של מטפל ספר יכול לשנות את המציאות, ספרות לא יכולה לשאת דגל של שוויון מוחלט. אם אדם הוא היסטרי, ישנה מטרה לזה. אם המטפל עצמו לא עובר שינוי, הטיפול איננו מוצלח. ישנה גישה פטרונית של הפסיכולוג, אני רק כלי, אני לא בעניין, חוסר אמפטיה, יכול להיות רופא מהולל אך הוא יכול להיות דביל כי מבחינה רגשית הוא בגן חובה. הכי טרפויטי בעולם זה שלאיש שממולי ישנן גם בעיות, וכל אחד מאיתנו יש דיבוק תורני. לבן אדם יש חלום, אחרי שהחלום הוגשם האושר והאומללות משתווים. הבסיס הטרפויטי מרגיש בעומק שהוא חש אותך ולא בהתנשאות. ד"ר יאלו, רופא פסיכולוג, סיפר סיפור שגם אנשים שנמצאים ברמה אינטלקטואלית גדולה, יכולים להיות מבחינה רגשית ילדים, אדם שיש לו אינטלקט גבוה יכול להסביר כל דבר. אם יש לו בעיה רגשית או נפשית הוא יעשה רציונליזציה אשר מערפלת את האמת. שופנהאור וניטשה היו מאוד חכמים, מבריקים ומוצלחים אך