אפרים סוננברג: לא מפסיק לדווש

רוכבי האופניים שהקיפו את הכנרת לפני כשבועיים, מסלול בן 60 ק"מ, הופתעו לראות ביניהם אדם לא צעיר מדווש במרץ. היה זה אפרים סוננברג בן ה-82, המכונה "אפרים אופניים", שלא זאת בלבד שגמע ללא קושי את השביל שסביב האגם, אלא אף הגדיל לעשות ורכב 20 ק"מ מיותרים, בשל כשל זמני בניווט. מאמץ היתר שהשקיע סוננברג לא היה לשווא, והוא זכה בפרס, למרות שלא הגיע ראשון. 60 ק"מ, אגב, אינם מאתגרים במיוחד את האיש הנמרץ, המתגורר בבית הדיור המוגן "דור טבעון". פעמיים בשבוע הוא יוצא על אופני ה- Peugeot crazy horse, לרכיבה של מרחק דומה, או אולי טיפה פחות. זהו גם לא מסע האופניים המאורגן הראשון שהוא משתתף בו. כחבר ב-Mountain Bike club Carmel הוא יוצא מדי יום שישי לטיול אופניים בצפון, יוצא לרכיבות של יום או יומיים בחלקים שונים בארץ, ופעם בשנה הוא מרחיק למסע אופני שטח בחו"ל וכבר רכב במשעולי קפריסין, צרפת, טורקיה, סלובקיה, סקוטלנד וסלובניה. בנוסף השתתף סוננברג בעשרות תחרויות סובב גליל, חוצה גולן, "גולדן רינג" בטבריה ופעמיים רכב את חוצה ישראל ממטולה לאילת (כשהיה כבר בן 72) בשלושה ימים. מבחר המדליות והגביעים שהוא שומר בחדרו יכולים להעיד בצורה המהימנה ביותר על מפעלותיו. סוננברג הוא חקלאי לשעבר, שאחרי שעזב את המשק שלו במושב עבר לגור בנהריה ושימש כמדריך חקלאי. לפני עשר שנים התאלמן ולפני שנה החליט לעזוב את ביתו ולעבור לדיור מוגן. את הקריירה הספורטיבית המאוחרת שלו הוא החל בכלל כאצן. "בגיל 50 הפסקתי לעשן", הוא מספר, "והחלטתי לקחת את עצמי בידיים. התחלתי לרוץ למרחקים ארוכים והשתתפתי במרוצים של חצי מרתון". אבל נראה שגם בספורט לא כדאי להגזים. במקרה של סוננברג, לפחות, גבו הריצות למרחקים ארוכים מחיר בדמות נזק במפרק הירך. בשנת 87' הוא עבר ניתוח להחלפת המפרק ונאסר עליו להמשיך לרוץ. סוננברג לא ציית והמשיך לרוץ עוד תקופת מה במסגרת תחרויות טריאתלון, שם התחבר לראשונה לאופני השטח.


עד מהרה הפכו האופניים למרכז חייו, והוא החל לדווש מרחקים של 800 עד 1,000 ק"מ בחודש. גם התחביב הזה עלה לו לא פעם בבריאות. "ב-96', כשרכבתי ברכס ראש הנקרה, נפלתי ושברתי את עצם הירך הימנית", הוא מספר. "החברים שלי חשבו שבזאת נגמרה תקופת האופניים שלי, אבל אחרי חודשיים הייתי שוב על האופניים. "באוקטובר 2002, אחרי עלייה לגולן במסלול תחרותי, היה לי התקף לב שהתגלה רק אחרי שבוע. עברתי צנתור והכניסו לי סטנט. בשלב מסוים, בגלל בעיות שיווי משקל, עברתי מרכיבת שטח לרכיבת כביש. האופניים שלי מתאימים גם לשטח, אבל לא אתגרי, ואני משתדל לא לרכוב בעליות תלולות מדי". ולמרות הפשרות שתובע הגיל, סוננברג אינו מתכוון לוותר בקרוב על תחביבו. "למרות שאני כבר 82 אני לא מפסיק לרכוב ויש לזה תוצאות. אני יותר בריא מאנשים בגילי, הכושר והסיבולת שלי עדיין די גבוהים, למרות שבמשך השנים זה יורד, אין מה לעשות. "הרכיבה בשבילי היא גם ניקוי ראש. שניים מתוך ארבעת הנכדים שלי רוכבים, ולפעמים אני רוכב עם הנכדה שלי בת ה-27. אני יוצא פעמיים בשבוע למסלול שעולה מהבית לקריית חרושת, שם אני רוכב במסלול קבוע לכיוון כפר יהושע ורמת ישי, על הכביש. אין שם הרבה מכוניות, כך שזה לא מסוכן. "כל מי שרואה אותי מדווש, אומר 'הלוואי עלי בגילך', וגם במשפחה שלי כולם התרגלו. בהתחלה הם התנגדו, וכשסיפרתי שאני עומד לעשות את חוצה ישראל, אמרו לי שאני משוגע. היום, כשהם רואים כמה אני נהנה ומצליח, הם מפרגנים".
עוד על פעילויות ותחביבים בגיל מבוגר:

רות מילרד: אף פעם לא מאוחר להתחיל לכתוב

סדנאות כתיבה: דרך נוספת להתבטא וליצור

פיסול בבצק סוכר: תחביב מתוק ומהנה

סדנאות בישול: לא למקצוענים בלבד

אוניברסיטה בגיל מבוגר: ללמוד לשם ההנאה