בטעם של פעם: לטייל ביסוד המעלה

כיצד מגיעים?
לבאים מכביש 90 (צומת מחניים-צומת כ"ח) ניתן להגיע מצומת יסוד המעלה מזרחה בכביש 9119, או בהמשך כביש 90 לכיוון שמורת החולה, מזרחה אל כביש פנימי נוסף העובר בשדרת איקליפטוסים לכיוון שמורת החולה ויסוד המעלה.
המסלול:
"פעם היו כאן רק קדחת וביצות..."- מן הסתם קראתם ושמעתם משפט זה פעמים רבות במסע אל תולדות ארץ ישראל ואולי, כמילים רבות אשר לעתים מאבדות את משמעותן משום ריבוי השימוש בהן, גם צירוף מילים זה איבד מעט מהשפעתו על דמיוננו. אבל במסלול העומד להיפתח בפנינו ביסוד המעלה, מילים אלה תלבשנה את משמעותן הקדומה, ותיקחנה אותנו, ולו לרגעים מעטים, אל אותם הימים. המושבה הוקמה בשנת 1883 על ידי שבע משפחות של "חובבי ציון" (עלייה ראשונה) מפולין וכמה מיהודי צפת. האדמות נרכשו מידי משפחת יעקב עבו מצפת על ידי אגודת "נחלת שדה וכרם" (אגודה ציונית מבריסק) והיא נחשבת לאתר חשוב ומרכזי בתולדות ההתיישבות הציונית. מקור השם מקראי: "כי באחד לחודש הראשון הוא יסוד המעלה מבבל, ובאחד לחודש החמישי בא אל ירושלים כיד אלוהיו הטובה עליו" (ספר עזרא,ז',ט'). מחדשי היישוב נתנו בכך ביטוי לתקוותם ולאמונתם כי הם ישמשו חלוצים להמוני עולים אשר יבואו ליישב את הארץ. בעת הקמתה שכנה המושבה על שפת ימת החולה ומתיישביה הראשונים סבלו מקדחת, מבעיות של בצורת, רעב, מחלות ומהעדר ניסיון בחקלאות. מצבם הדרדר ובשנת 1886 קיבל הברון בנימין (אדמונד) דה רוטשילד את המקום תחת חסותו. בסיועו נקנו אדמות, הוקמו בתים חדשים ונעשה ניסיון לשלב במקום גידולי ורדים לבושם ועצי תות לייצור משי. "מספרים על הברון רוטשילד, חולם חלומות, שרכב יום אחד מראש פינה לדמשק והבחין ביחפני אזור החולה בסוכות גומא, ופרש עליהם חסותו ונדיבותו. הוא רצה כי ישתלו פה, שיחי ורדים לתעשיות הבושם ועצי תות לתולעי המשי..." ואכן אפשר לראות בצדי הדרך פה ושם איזה תות שהקיץ מחלומות הברון על משי ובושם. את ביקורנו ביישוב נתחיל במדרחוב המייסדים ("הראשונים"). כמו שאר המושבות שהקים הברון, המושבה בנויה מרחוב מרכזי אחד ומשני צדדיו בתי אבן למגורים. בחצרות הפנימיות היו משקים קטנים ובהם מגורים לבעלי חיים. קרן קימת לישראל בשיתוף עם המועצה המקומית יסוד המעלה והחברה הממשלתית לתיירות (חמ"ת) בעזרת האדריכל לו גרטל עיצבו מחדש את הרחוב המרכזי של היישוב. המדרחוב מעוצב בפנסי תאורה מסוגננים ובספסלי ישיבה, לאורכו שדרות עצים ובתים חדשים שנבנו מאחור, לצד בתי הראשונים ששוחזרו ועליהם שלטי הסבר. הבתים שנבנו בסיועו של הברון רוטשילד וחברת יק"א, בנויים ברובם מאבן גלילית, ובחצרות הבתים שפע של עצי פרי, שרובם ניטעו לפני יותר ממאה שנה וגם גלריות לאמנות. במרכז השדרה גן זיכרון לבנים שנפלו. חובבי טבע וצפרות יכולים לשלב בין סיור בבתים הישנים לסיורי צפרות. באחד מבתי רחוב המייסדים נמצא כיום מרכז צפרות על שם תא"ל ארז גרשטיין ז"ל, קצין צה"ל בכיר שנהרג בפעילות בלבנון, שמקיים פעילות של סיורים מודרכים, חוגים וסדנאות בתחום הצפרות. לחובבי ארכיאולוגיה כדאי לבקר בשרידי בית הכנסת העתיק מתקופת התלמוד (המאה הרביעית לספירה) שנמצא אף הוא בקצה רחוב המייסדים. במרכז המבנה ניצבו עמודים בשתי שורות מקבילות שתמכו בגג, מהם שרדו הבסיסים בלבד. כיוון התפילה היה דרומה לירושלים. על אחד העמודים נראית חרותה בבירור מנורת קנים. בית הכנסת חרב כנראה בראשית המאה השביעית לספירה, עם כיבושה של ארץ ישראל על ידי המוסלמים. חפירות ארכיאולוגיות מסודרות נערכו באתר בשנות ה-90 של המאה הקודמת בידי פרופ' אברהם בירן. בימי הביניים הוקם, כפי הנראה, על חורבותיו מתקן תעשייתי לסוכר - עדות לניסיונות חוזרים ושבים לגדל קנה-סוכר בעמק החולה. למפעל זה שייכות תעלות האבן והבריכות המטויחות הנראות בשטח.



אחוזת דוברובין ומוזיאון לתולדות יסוד המעלה
אחוזת דוברובין ? בית מגורים גדול וישן, מכוסה בגג רעפים אדומים, עטור בחצר גדולה מוקפת חומה. במקום מוזיאון המציע גם צפייה בחזיון האורקולי המתאר את מאבקם של המתיישבים הראשונים להיאחז במקום. הכניסה והסיור בחצר החווה אינם כרוכים בתשלום, הביקור במוזיאון כרוך בתשלום סמלי. האחוזה מדגימה בית איכרים מראשית ההתיישבות, על כל מרכיביו: בית מגורים, מטבח, בעלי חיים אופיניים, נפחיה, אסמים, באר ובוסתן עצי פרי שונים. בכניסה לחצר האחוזה ישנה באר אנטיליה ששוחזרה בסיוע קק"ל ופועלת גם היום. מתקן השאיבה בעל ממסרת גלגלים ושרשרת חבלים כפולה, שאליה נקשרו כדי חרס ואשר הונע בכוחה של בהמה. מקור השם "אנטיליה" בשפה היוונית ומשמעותו "הרמת מים". כמו בסיפורי המקרא של יצחק ורבקה, יעקב ורחל, משה וציפורה, הכל התחיל בסמוך לבאר והסתיים באהבה גדולה. מכאן זה תלוי רק בכם... כעת נספר בקצרה את סיפורה של משפחת דוברובין, משפחה של רוסים-נוצרים-פרבוסלבים שהתגיירו ועלו ארצה בתחילת המאה ה-20. אנדריי קיריליץ, נער רוסי יתום, פרבוסלבי מאמין, רועה בקר באחוזה על גדות הוולגה, הוגה בכתבי הקודש ונעשה לסובוטניק, נוצרי שומר שבת. לימים, בהיותו בן 18, הוא מכנה עצמו בשם העברי "יואב" ומתגייר. בשנת 1909, כשהוא בן 64 עולה יואב דוברובין ארצה כדי לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל. הוא רוכש מפקידי הברון את הנחלה ומקים בה חווה חקלאית, בנוסח של אחוזה רוסית (חצר מרובעת מוקפת חומה). הוא לא אהב את שיטות העיבוד הערביות שאימצו המתיישבים ביסוד המעלה השכנה, לפיכך שב לרוסיה והביא עימו מחרשות רוסיות, כלי זריעה וקציר, כלי דיש וארבעה סוסים לרתום אותם למחרשה במקום הג'אמוסים. באחוזה גודלו שוורים, פרות, סוסים ועופות. לימים הם זכו בפרס החקלאות מן הנציב העליון הבריטי. כשמחלת הקדחת החלה להכות בבני המשפחה, עזב יואב את האחוזה בהיותו בן 94, וביחד עם אשתו הצטרפו לבנם יצחק בראש פינה. יואב נפטר כשהוא בן 104 שנים. אדמות בית האחוזה נמסרו לימים למדינת ישראל, והוא שוקם ושוחזר ע"י המועצה לשימור אתרים וקרן קימת לישראל. במקום שוכן היום מוזיאון וארכיון, המספרים את סיפורה ההרואי של משפחת דוברובין ואת סיפורה של יסוד המעלה, שזה מכבר עברה את גיל המאה ועשרים שנים. באתר גם מסעדת גורמה כשרה.



פרטים נוספים
אזור גיאוגרפי: דרום עמק החולה (סמוך לשמורת החולה). מתאים ל: כל המשפחה. עונה מומלצת: כל השנה. מפת עזר: מפת טיולים וסימון שבילים מס' 1 - החרמון, הגולן ואצבע הגליל. טלפונים חשובים: * אחוזת דוברובין - 04/6934495 - הכניסה והסיור בחצר החווה אינם כרוכים בתשלום, אולם הביקור במוזיאון וצפייה בחזיון האורקולי שבמוזיאון כרוכים בתשלום סמלי. מרכז צפרות על שם תא"ל ארז גרשטיין ז"ל - 04/6934331 - המקום מקיים פעילות של סיורים מודרכים, חוגים וסדנאות בתחום הצפרות. * שמורת החולה - 04/6937069 (כניסה בתשלום). * אגמון החולה - 04/6817137. אתרים נוספים בסביבה: שמורת החולה, אגמון החולה -----------------------------------
כתיבה: חוה בראון צילומים: מירה זר וארכיון צילומי קק"ל
.