בת 57, דוגמנית, תורמת כליה וחובבת עירום

ויקה כהן מגדירה את עצמה "גרושה באושר". הדוגמנית למידות גדולות שמככבת ברשתות החברתיות היא בת 57 ואימא לשלושה (בת 35, בן 32 ובת 30), והיא לא מהססת כשהיא אומרת שמאז הגירושים פתחה בחיים חדשים. ועוד איזה חיים. סיפורה של האישה היפהפייה, התוססת ומלאת שמחת החיים הזו מספיק לכמה נשים.

סיפורה מתחיל בארץ הולדתה, ליטא. אגב למרות שנולדה בליטא ועלתה בגיל עשר לישראל, אין לה טיפת מבטא. "אני רוסיה עם אופי מרוקאי", היא צוחקת. "חצי שנה אחרי שעליתי לארץ כבר דיברתי עברית שוטפת. לא הייתה לי ברירה. ההורים היו מבוגרים ואני הייתי הפה שלהם".

המשפחה התגוררה בבנימינה, בפתח תקווה ולאחר מכן נמנתה על מקימי היישוב הדתי אלקנה. שם כהן התגוררה בכל שנות הנישואין, שם נולדו ילדיה וגדלו בחינוך דתי מסורתי. "היה לי חשוב שיקבלו חינוך מסורתי כי בילדותי נאלצתי להסתיר את יהדותי, וכשגילו שאני יהודיה קראו לי בשמות גנאי", מספרת כהן. "מאוד רציתי שילדיי יחוו את היהדות כמו שצריך. אף אחד מהם לא בחר להיות דתי בבגרותו, אבל את היסודות הם קיבלו". עם גירושיה עברה להתגורר בראש העין וכבר 15 שנה היא מתגוררת שם. מאז היא גם לא נמצאת בזוגיות.

זוגיות חסרה לך?

"לא!", היא אומרת בנחרצות. "נכון שיש רגעי משבר, במיוחד בסופי שבוע ובחגים שמרגישים לבד, אבל זה עובר לי מהר. התחתנתי מאוד צעירה והפכתי לאימא בגיל צעיר. הייתי כולי בתוך הבית וגם למדתי תוך כדי הלידות והייתי עצמאית. לא היה לי זמן לבילויים. היום אני חיה בשביל עצמי. הבנתי שהחיים מציעים הרבה ואני מנסה למצות אותם כמה שאפשר".

כהן אוהבת במיוחד אמנות, הופעות מוזיקה, הצגות ולטייל בעולם, ויש לה פרטנרית קבועה לבילויים. "בחורה שהיא בגיל של הבת שלי", היא אומרת. "אני אפילו מבוגרת מאימא שלה בשנה. התחברנו והיינו ביחד בתאילנד ו-3 פעמים בגיאורגיה".

בגיל 50 התחילה לדגמן

"בגיל 50 החלטתי שדי, הגיע הזמן לאהוב את עצמי". ויקה כהן, צילום: לירון הורוביץ

במקצועך את מנהלת חשבונות, איך בעצם התחלת לדגמן?

"עד גיל 50 היו לי אישיוז עם הגוף שלי. הייתי רקדנית מגיל 4 ועד 19, ובגיל 40 הגוף שלי התחיל להשתנות וחוויתי משבר גדול ומתמשך. דווקא השינויים בגוף של גיל 50 גרמו לי להחליט שדי, הגיע הזמן לאהוב את עצמי. להפסיק לבכות על כך שמקומות שהיו שטוחים נהיו עגולים. היה לי קשה אבל לא עשיתי שום דבר עם זה, גם לא דיאטות".

נקודת המפנה הייתה כאמור עם הגיעה לגיל 50, אז הנץ בליבה רעיון: "חשבתי שכדי להתמודד עם המראה שלי אני צריכה לראות את עצמי בפועל. החלטתי להצטלם בעירום. יש לי זוג חברים שהבעל הוא צלם חובב והאישה אמרה לי 'לכי על זה'. הלכתי להצטלם וכשראיתי את התמונות הייתי בהלם מעצמי, ואז הצלם אמר לי: 'את עיוורת! תראי איזה אישה מדהימה את'. הוא נתן לי המון מחמאות וזה ממש דרבן אותי. סיפרתי לחבר טוב שאמר לי שאם זה עושה לי כל כך טוב, אז שאלך להיות דוגמנית עירום בסדנאות צילום".

קריירת דוגמנית העירום לא נמשכה זמן רב. "עם העירום לא הייתה לי בעיה אלא עם לעמוד הרבה זמן בלי תנועה", היא אומרת. "פתאום גיליתי שרירים שלא ידעתי על קיומם, וזה כאב מאוד פיזית. זו הייתה חוויה, ומיציתי. אבל התחלתי להעלות תמונות בקבוצות של צלמים וקיבלתי תגובות בסגנון 'וואו, סוף סוף אישה ולא בחורה דקיקה וצעירה'. מפה זה התחיל לרוץ, התחילו לפנות אלי צלמים וגם מעצבות אופנה וזה נחמד. אני נהנית מזה כרגע".

"צעירות אמרו לי: הלוואי ואראה כמוך בגילך"

 "אומרים שאישה לאישה זאבה, אז באמת יש כאלה בגילי שיצר הקנאה עובד אצלן שעות נוספות". כהן, צילום: פזית עוז

עד כה הצטלמה כהן למעצבת צילה מיכאלי (אופנת "צילה") בצילומי אופנה בארץ ובחו"ל, למותג האופנה למידות גדולות "און-שיק", למותג בגדי הים וההלבשה התחתונה "נעה", להפקות אופנה בשלל מגזינים כמו "לאשה" ואחרים, לפרויקט הצילום "לאב מיי באדי" של הצלמת רעות אשכנזי ועוד. התגובות המפרגנות לא איחרו לבוא. "קיבלתי תגובות של 'וואו איזה אומץ יש לך, כל הכבוד', דווקא מצעירות שחזרו ואמרו שהלוואי שהיה להן את האומץ שלי. הן אמרו 'הלוואי ואראה כמוך בגילך'".

ראיתי בפייסבוק ובאינסטגרם שלך שיש לך מעריצות.

"אני סוג של הפכתי להשראה להרבה נשים עם המסר שאני מעבירה, שכל אישה צריכה לאהוב את עצמה בכל גיל ומשקל. גיליתי שיש לא מעט נשים שצמאות למה שאני רוצה להעביר ומתחברות לכך שאני מדברת על הכל בפתיחות. זו תרפיה בשבילי".

ואיך התגובות בקרב חברותיך בנות גילך, 50 ומעלה?

"אומרים שאישה לאישה זאבה, אז באמת יש כאלה שמאוד מפרגנות ויש כאלה שיצר הקנאה עובד אצלן שעות נוספות, כולל חברות שאמנם לא היה להן אומץ להגיד לי בפנים אבל בהחלט נתקלתי בחוסר פרגון ובהערות כמו 'איך יש לך זמן לעבוד, את רק עושה חיים', או 'את לא נורמלית, איך לא אכפת לך מה יגידו עליך'. האמת היא שלא אכפת לי. אני מרגישה שזה שלהן, לא שלי. בגלל שאין להן אומץ אז הן מוציאות את התסכול עלי ועל מה שאני עושה. זאת גם קצת אשמת הרשתות החברתיות, שבהן רואים רק את הפאן. אף אחד לא רוצה לשמוע שאת עובדת קשה או שחרא לך, אז את מעלה רק את התמונות של הכיף וכולם חושבים שאת גרושה שנהנית מהחיים, ומקבלת ביקורת בהתאם".

וזו לא הביקורת היחידה שכהן "זוכה" לה – במקרה מסוים היא אף עלתה לה ביוקר. בשנים האחרונות כהן היא נטוריסטית, כלומר מנהלת אורח חיים הכולל שהייה בעירום בחברת אנשים אחרים במקומות פרטיים וציבוריים, בעיקר בחופי ים המיועדים לכך. בשנה שעברה היא השתתפה בפרק שעסק בנושא בסדרה של תום יער, והופיעה שם חשופת חזה. "מעולם לא הסתרתי שאני נטוריסטית", היא מדייקת, "כולם, כולל ילדיי, יודעים מה השקפת עולמי לגבי אהבת וחופש הגוף. רק שלא הכנתי את הילדים שלי שהולכים לראות אותי כך בטלוויזיה, ואחד מהם לא סולח לי על כך".

"יש לי מחזרים צעירים, אבל אני לא בעניין של זוגיות"

"קשה לי עם גברים בגילי, חוץ מלקטר על הגרושה שלהם אין על מה לדבר איתם". ויקה כהן, צילום: פזית עוז

כהן מעידה על עצמה שהיא לא חיה בשקר. "כולם ידעו מי ומה אני, כולל העובדה שיש לי מחזרים צעירים, למשל. אני לא מסתירה כלום כי אני במצב שצורת החיים שלי לא מזיקה לאף אחד. באותה מידה, אני לא מחנכת או אומרת לאף אחד איך לחיות".

בואי נדבר על המחזרים הצעירים.

"בגיל 45 גיליתי שיש לי מחזרים צעירים ונתתי להם צ'אנס, כי קשה לי עם גברים בגילי שלצערי חוץ מלקטר על הגרושה שלהם לא היה לי על מה לדבר איתם. הם לא התעניינו בספרים, באמנות ובסרטים ואני צריכה אנשים שיהיה לי מעניין לדבר איתם, ללמוד מהם, שיאתגרו אותי".

הגבר הצעיר ביותר שהיא יצאה איתו היה צעיר ממנה ב-20 שנה. "אבל אני לא נכנסת למערכות יחסים", היא חוזרת ומדגישה. "זה יכול להיות קשר חברי וכיפי, לצאת ולבלות אבל שנינו יודעים מראש שלא יכול להיות מעבר לזה".

ומה אם תתאהבי?

"אני לא מתאהבת, כי נפגעתי כל כך קשה מחיי הנישואין שהחלטתי שלא, אני לא שם יותר במערכות יחסים".

אבל איך את יכולה לשלוט בלב שלך?

"אי אפשר, אבל כשאני מכירה מישהו אני מראש יודעת או מנסה לעשות את המקסימום שלא יעבור את ההתלהבות, ומבהירה לו מראש שלא יכול לצאת מזה שום דבר אחר".

על תרומת הכליה לחברה הטובה

לא מתחרטת לרגע על תרומת הכליה לחברה שלה. ויקה כהן, צילום: ענת אור קזולה

ואם כל סיפור החיים המרתק הזה לא מספיק, אנחנו מגיעות לדבר על מה שהכי מעסיק את כהן בחודשים האחרונים: תרומת כליה. "יש לי חברה כבר מעל 20 שנה שכבר כשהכרנו היא הייתה חולה. היא צעירה ממני ב- 15 שנה ותמיד היה לי חוש אימהי כלפיה", מספרת כהן.

החברה, ששמה שמור במערכת, עברה תרומת כליה לפני מספר שנים. כבר אז כהן התנדבה לתרום, אבל לדבריה "זכיתי ליחס מאוד קר ומנוכר במרכז ההשתלות ולא התחשבו בי בזמני הבדיקות, ולבסוף החברה קיבלה טלפון באמצע הלילה שיש תורם והסעתי אותה מיד לבית החולים".

תרומת הכליה החזיקה מעמד כ-4 שנים, אבל לפני כשנתיים שוב החמיר מצבה של החברה והיא נזקקה לדיאליזה, והחלה לתור אחר תרומה נוספת. כהן לקחה יוזמה: "אמרתי לה בואי, נתחיל לעשות את הבדיקות, ולא ידעתי שמדובר בתהליך סוחט ומתיש שלוקח זמן רב. השיא היה בוועדה הרפואית: ישבתי מול 12 אנשי מקצוע מכל התחומים, שבמשך שעה וחצי גרמו לי לבכות כי הם מכסים את התחת שלהם בשאלות. לבסוף אישרו ואז רק נשאר לקבוע תאריך. בדיוק עמדתי לפני נסיעה לחו"ל והרופאה אמרה: סעי ותיהני, וכשתחזרי נעשה את הניתוח. כל הזמן הזכירו לי שאני יכולה לחזור בי בכל רגע נתון, גם בבוקר הניתוח. אבל לא חזרתי בי. הייתי מאוד נחושה בדעתי ונעולה על המטרה, ולפני חודשיים הניתוח בוצע והכליה נקלטה בגופה בהצלחה".

כהן נמצאת כרגע בתקופת החלמה ולא קל לה, בלשון המעטה. "בגדול מבחינה בריאותית אמרו לי שיהיו כאבים במשך חודש וחצי אחרי הניתוח ואז אחזור לעצמי. אבל אף אחד לא הכין אותי נפשית לכך שהגוף יכנס לסטרס ואני אכנס לדיכאון נוראי שאין לי שליטה עליו. אני לבד במערכה. בקרוב אתחיל בטיפול פסיכולוגי".

מי טיפל בך לאחר הניתוח?

"החלמתי בעיקר בכוחות עצמי. חבר טוב עזר לי בימים הראשונים - להקים אותי מהמיטה למקלחת, להזריק לי זריקות ולהכין אוכל, ואחר כך נאלצתי להתמודד לבד. פתאום מצאתי את עצמי לא יכולה לעשות דברים מינימליים. בתור אחת שהיא מאוד עצמאית היה לי קשה עם זה, עברתי ימים של קושי ורחמים עצמיים".

"המסר שלי לעולם הוא שהחיים יפים"

לא היה מי שיעזור לך?

"כשצריך לעזור אני הראשונה להתייצב, אבל קשה לי לקבל עזרה ולבקש עזרה לעצמי. כולם שאלו והתקשרו אבל הייתי במצב שלא הייתה לי סבלנות אפילו לענות להם לטלפון, ובטח לא לראות אף אחד".

לדבריה, לחברה הנתרמת קשה עם זה שהיא לא יכולה לעזור, "אבל היא נמצאת בעצמה בתהליך החלמה ומטופלת על ידי בן זוגה ובני המשפחה. בפועל, שתינו מרותקות למיטה וחסרות אונים".

יש לך חרטה על התרומה?

"אני לא מתחרטת לרגע על התרומה, רק על זה שלא הכינו אותי כמו שצריך לכך שאהיה במצב של דיכאון ובמצב כלכלי לא טוב".

מצבה הכלכלי הושפע מהתרומה כי על פי חוקי מדינת ישראל, בתור עצמאית לא מגיעים לה 40 ימי מחלה כפי שמגיעים לשכירה במצב זהה. כהן מלינה על חוסר הצדק ונאבקת ברשויות: "בתור עצמאית לא מגיע לי כלום ולכן נאלצתי לחזור מיד לעבוד, כי מי ישלם לי את השכירות ואת המיסים?".

ולמרות הכל היא אופטימית ומחייכת לאורך כל השיחה. "זו אני", היא אומרת. "מאמינה ב'חיה ותן לחיות' והמסר שלי לעולם הוא שהחיים יפים, אז תיהנו מהם ותאהבו אותם".

דוגמניות בנות 60+: עולם האופנה השתנה, ולטובה

לא גימיק: הדוגמניות המבוגרות לוהטות מתמיד

הנשים שמוכיחות: 60 זה ה-40 החדש

מבוגרים, עירומים, גאים ומצטלמים