הכל על הפרעת חרדה מוכללת

חרדה עשויה להיות תגובה טבעית לאירועי חיים שונים. היא עשויה להתבטא בהתקף חרדה זמני, ובמקרים מסוימים בהפרעות חרדה שמתאפיינות באפיזודות ממושכות של דאגה ופחד, לעתים גם בתגובה למצבים שגרתיים, ואף ללא גורם מעורר (טריגר) ברור.

הפרעת חרדה מוכללת (Generalized Anxiety Disorder ובקיצור GAD) היא ביטוי לחרדה מתמשכת שקשה לשלוט בה, אשר מתערבת באורח החיים היום-יומי, ויכולה להופיע כבר בילדות או בגילי הבגרות. להפרעת חרדה מוכללת תסמינים אופייניים הניתנים לאבחנה רפואית על פי קריטריונים ברורים.

לדברי ד"ר עידו לוריא, פסיכיאטר בכיר, מנהל מרפאת מבוגרים במרכז לבריאות הנפש שלוותה מקבוצת הכללית ויו"ר החברה הישראלית לבריאות הנפש בקהילה, "החיים עם הפרעת חרדה מוכללת עשויים להיות מאתגרים, עקב ההשפעה על מצבו הנפשי והתפקודי של האדם המתמודד עימה, וכן משום שרבים מהמאובחנים בה מתמודדים במקביל עם הפרעות חרדה נוספות ו/או הפרעות במצב הרוח כמו דיכאון".

ברוב המקרים ניתן להקל בתסמינים של הפרעת חרדה מוכללת באמצעות טיפולים נפשיים, כולל פסיכותרפיה (טיפול שיחתי) ובעזרת תרופות, לצד שינויים באורח החיים ולימוד אסטרטגיות להתמודדות ושיטות הרפיה.

התסמינים של הפרעת חרדה מוכללת

הפרעת חרדה מוכללת עשויה לערב מגוון ביטויים רגשיים, התנהגותיים וקוגניטיביים:

- חרדה/ דאגה מתמשכת מההשלכות של אירוע מסוים באופן שאינו פרופורציונלי להשפעותיו במציאות. 

- מחשבות יתר על האפשרות לתוצאות הגרועות ביותר כתוצאה מאירוע מסוים. 

- תפיסת אירועים כמאיימים – גם כשהם אינם כאלה במציאות. 

- קושי להתמודד עם חוסר בהירות. 

- חשש מקבלת החלטות שגויות. 

- חוסר יכולת להותיר בצד דאגות וחששות. 

- חוסר יכולת לנוח ותחושה מתמדת של הימצאות "על הקצה"; אנשים עם הפרעת חרדה מוכללת נוטים להימצא בחשש מתמיד בנוגע ליקיריהם אותם הם אוהבים, גם כשהחשש עשוי להיות "תלוש מהמציאות", וכן נוטים להימצא בתחושה מתמדת שמשהו רע עומד לקרות. 

- קשיי ריכוז או תחושה מתמדת של "בלק אאוט" במוח. 

בין התסמינים הגופניים האפשריים במצב של הפרעת חרדה מוכללת נמנים:

- עייפות.

- קשיי הירדמות ונדודי שינה. מחקרים רבים מזהים קשיי הירדמות ואף הפרעת שינה מסוג נדודי שינה (אינסומניה) אצל אנשים עם הפרעת חרדה מוכללת. מחקר מקנדה, שפורסם בשנת 2004 בכתב העת Journal of Anxiety Disorders, מצא במדגם של מאובחנים עם הפרעת חרדה מוכללת – כי לפחות מחצית מהם דיווחו על קשיי הירדמות (47.7%), קשיים לשמר שינה רציפה (63.3%) ויקיצה מוקדמת מדי בבוקר (56.8%). מחקר מספרד שפורסם בחורף 2017 בכתב העת Behavioral Sleep Medicine, מצא כי הנטייה לנדודי שינה בהפרעת חרדה מוכללת גבוהה עד פי 9.2 ככל שהפרעת החרדה חמורה יותר, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית וגבוהה ב-5% יותר כשיש ביטוי במקביל גם לתסמיני דיכאון. 

- כאבי שרירים ומתח שרירים מוגבר.

- רעד

- עצבנות יתר

-  רגזנות, נרגנות.

- הזעות יתר.

- בחילות והקאות. יתכן אף שיש קשר בין ההפרעה לבין תסמונת המעי הרגיז. מחקר מהונג קונג, שפורסם בספטמבר 2009 בכתב העת Alimentary Pharmacology & Therapeutics, מצא כי בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, הפרעת חרדה מוכללת שכיחה פי 5 יותר בקרב אנשים עם תסמונת המעי הרגיז בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, ולהיפך: תסמונת המעי הרגיז שכיחה פי 4.7 יותר בקרב אנשים עם הפרעת חרדה מוכללת.

בהפרעת חרדה מוכללת, החששות והחרדות שמשתלטים על חיי היומיום, לצד התסמינים הגופניים, מובילים למצוקה גוברת שעלולה לפגוע בהיבטים חברתיים, תעסוקתיים, משפחתיים ועוד, כשהחשש עשוי לעבור מביטוי מסוים לביטוי אחר לאורך זמן, ובפועל חל שיבוש מתמשך באורח החיים.

ההגדרה של הפרעת חרדה מוכללת

הסיבות להפרעת חרדה מוכללת כרוכות בשילוב בין גורמים ביולוגיים לסביבתיים. צילום: Shutterstock

לפי המהדורה העדכנית של ספר האבחנות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי הDSM-5-TR, הפרעת חרדה מוכללת מאובחנת כשמתקיימים שורת תנאים:

- תחושה מתמשכת של חרדה ודאגה ברוב הימים במשך שישה חודשים לפחות, לגבי מספר אירועים ופעילויות.

- המטופל מתקשה לשלוט בתחושות הפחד/ הדאגה.

- החרדה/ דאגה מלווה בלפחות שלושה מתוך ששת התסמינים הבאים אצל בוגרים ולפחות תסמין אחד מהשישה אצל ילדים: חוסר מנוחה מתמשך; עייפות ותשישות; קשיי ריכוז; עצבנות/ רגזנות; מתח שרירים; והפרעות שינה – שמתבטאות בקשיי הירדמות/ קשיים לשמר שינה רציפה/ שינה שאינה מספקת.

- לא ניתן להסביר את ההפרעה על ידי מצב נפשי אחר, ואלמנט החרדה אינו ניתן להסבר על ידי הפרעות פסיכיאטריות אחרות, למשל: התקף שמאפיין הפרעת פאניקה, חשש מהופעה בפני אנשים שמבטא חרדה (פוביה) חברתית, אובססיה כלשהי שמבטאת הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית – למשל חשש אובססיבי מהידבקות בזיהום, ניתוק מאדם קרוב במצב של חרדת נטישה, תזכורת לאירוע טראומטי במצב של תסמונת פוסט טראומה, עלייה במשקל במצב של הפרעת אכילה מסוג אנורקסיה נרווזה, תלונה גופנית במצב של הפרעה סומטית, ביטוי של הפרעת גוף דיסמורפית, ביטוי של חרדה ממחלה קשה, או מחשבות שווא (דלוזיות) על רקע סכיזופרניה.

- לא ניתן לשייך את ההפרעה להשפעה פיזיולוגית של חומר כלשהו, לרבות תרופה או סם, או למצב רפואי מסוים, למשל לפעילות יתר של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם).

הסיבות להפרעת חרדה מוכללת

כמו במצבים נפשיים רבים, הסיבות להתפתחות של הפרעת חרדה מוכללת לרוב כרוכות בשילוב מורכב שבין גורמים ביולוגיים לנסיבות סביבתיות. בין הגורמים להתפתחות ההפרעה:

שינויים בתפקוד המוח: מספר מחקרים מצביעים על שינויים מוחיים שמאפיינים אנשים עם הפרעת חרדה מוכללת. בין השאר, חוקרים אמריקאים דיווחו בכתב העת Biological Psychology, כי זיהו בהדמיות מוח מסוג fMRI אצל המאובחנים בהפרעה פעילות מוגברת המכונה 'שליליות שקשורה בטעות' (Error Related Negativity) – פעילות מוחית שבאה לידי ביטוי במצבים שבהם אנשים מבצעים טעויות, הממוקדת באזור ספציפי בקורטקס הפרה-פרונטלי. 

גנטיקה: מספר מחקרים מצביעים על האפשרות להפרעת חרדה מוכללת שעוברת בתורשה בין משפחות. מחקר מארה"ב בו נותחו נתונים ממספר מחקרים, שפורסם ב-2001 בכתב העת American Journal of Psychiatry, מצא כי להפרעות חרדה רבות יש נטייה משפחתית, לרבות להפרעת חרדה מוכללת שבה הנטייה המשפחתית-גנטית עשויה להסביר כשליש (31.6%) מהמקרים.

שינויים בתפיסת איומים.

גורמים אישיותיים: אנשים שאישיותם נוטה לדפוסי חשיבה שליליים וכן אנשים עם דפוס אישיות שמאופיין בהימנעות מלקיחת סיכונים – נוטים יותר לפתח הפרעת חרדה מוכללת.

גורמים התפתחותיים.

חוויות חיים: לפי עבודות, לאנשים שנוטים לפתח הפרעת חרדה מוכללת לרוב היסטוריה של שינויים משמעותיים בחיים, חוויות טראומטיות ושליליות בילדות או שעברו אירוע שלילי/ טראומה בזמן האחרון.

מחלות: מחלה גופנית כרונית וכן הפרעות נפשיות נוספות מגבירות את הנטייה להתפתחות הפרעת חרדה מוכללת, וגם תרופות מסוימות נקשרו לחרדה. מאמר מארה"ב שעוסק בנושא, שפורסם בשנת 2009 בכתב העת Journal of Clinical Psychiatry, מונה מצבים רפואיים כרוניים שקשורים בהפרעת חרדה מוכללת, ובהם מיגרנות, דלקת מפרקים שגרונתית, כיב קיבה, תסמונת המעי הרגיז, מחלת לב כלילית, פעילות יתר של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם), סוכרת, אסתמה ומחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD).

אבחון של הפרעת חרדה מוכללת

תהליך האבחון של הפרעת חרדה מוכללת כרוך לרוב במספר פעולות. הבדיקה האבחנתית, כמו בכל האבחונים בתחום בריאות הנפש, היא אבחנה קלינית, קרי - אבחנה שנעשית על ידי קלינאי/ת מומחה/ית בתחום בריאות הנפש, ובכלל זה בתחום הפסיכיאטריה/פסיכולוגיה שמראיין/ת את המטופל/ת. הערכה מסתמכת על התסמינים שמאפיינים הפרעת חרדה מוכללת כפי שמוגדרים בספר האבחנות הפסיכיאטריות ה-DSM-5 . תבוצע גם בדיקת היסטוריה משפחתית של תחלואה נפשית שעשויה לתמוך באבחנה.

בנוסף, תהליך האבחנה כולל השלמה של בדיקות רפואיות לשלילת מצבים גופניים והשלכות של טיפולים תרופתיים שונים, שעשויים להיות קשורים להתפתחות החרדה, ובכלל זה בדיקות מעבדה (דם ושתן).

לקריאת הכתבה המלאה באתר כמוני אנא לחצו כאן