נולדים עם כל ריקוד מחדש

דיאנה גילרט ואבי גלר - היא גמלאית של משרד החינוך והוא עצמאי - יושבים על הכיסאות המסומנים כמקומות הרקדנים, בשורה הראשונה שמאחורי שורת השופטים. דיאנה, בשמלת ריקוד צהובה ועם פנים מאופרים בצבעי זהב תואמים, אוחזת בנכדתה על ברכיה. אבי, במכנסי שלייקס וטי-שירט, משקיף אל שורת השופטים המתיישבת לפניהם. בעוד רקע קט יתחיל מרתון הריקודים הסלוניים של עשרת הזוגות שהגיעו לגמר תחרות הריקודים של בית גיל הזהב ביד אליהו, תל-אביב. קשה לראות על פניהם התרגשות. הם רוקדים שנים ביחד, בחיים ועל במת הריקודים, ואת העסק הזה הם לוקחים כספורט משעשע לכל דבר. - "ומה יקרה אם לא תזכו הערב?" - "שום דבר," הם עונים בקול אחד, "נמשיך לרקוד. הריקוד נותן חיים ושמחה." התשובה שלהם אינה חריגה. גם המתמודדים האחרים יודעים כי בגילם הם כבר לא יעשו קריירה מריקוד. המחול הוא אהבה - אצל חלקם מגיל ילדות, אצל אחרים הוא תחביב שהחל בבית הדיור המוגן או בחוגי הריקודים הסלוניים במקומות אחרים והפך למאניה של ממש. זאת אומרת, לפחות פעמיים בשבוע רוקדים. הריקוד נותן להם כוח, חיוניות, ובעיקר - מעלה חיוך על פניהם. וחיוכים וחיוניות היו בשפע בבית גיל הזהב אתמול (רביעי) בערב. עשרות מילאו כל פינה במועדון הגדול, בעוד השומרים בכניסה אינם מניחים לצעירים (זאת אומרת, כל מי שמתחת לגיל 50) שאינם קשורים בקשרי משפחה למשתתפים בתחרות, או לדיירי הבית, להיכנס פנימה. לפחות כאן העולם שייך למבוגרים. צעירים - OUT. הצעירים היחידים באולם היו אלה שזומנו לשמש כחבר השופטים: הרקדן עידו תדמור (נולד לרקוד), הרקדנית רונה-לי שמעון, צמד הרקדנים המקצוענים יגאל וויקטוריה, ולצידם שלוש גראציות טיפה יותר מבוגרות - הזמרת אביבה אבידן, השחקנית ענת עצמון, הקומיקאית ציפי מור.


שעה ארוכה לפני התחרות כבר מלאו כל המושבים. קרובי משפחה של העשרים המאושרים שהגיעו לגמר אחרי אודישנים קפדניים, דיירי הבית וסתם כאלה שאוהבים מחול סלוני ואולי פעם חלמו להיות כוכבים בעצמם עודדו באופן שלא היה מבייש שום קבוצת כדורגל, בעוד המתחרים מסתחררים על רחבת הריקודים בחזרה אחרונה לגמרי לקראת הגמר הגדול. אם לשפוט על פי העניין שעורר הגמר הזה גם מצד התקשורת - ל"נולד לרקוד" בהחלט קם מתחרה.
הריקוד כדרך ביטוי, התחושה שאתה חי
"ההחלטה לקיים את התחרות נולדה מתוך האמונה שאין הבדל מהותי בין צעירים בני 20 לבין גמלאים בני 70", אומרת זהבה הדר, מנכ"לית בית גיל-הזהב תל-אביב. "עבור כולנו, הריקוד הוא דרך ביטוי, צורת בילוי, התחושה שאתה חי, פועל, חיוני, מפעיל את מלוא חושיך וכוחותיך. עבורי התחרות היא גם ביטוי לפעילות הבלתי פוסקת של הבית. האני-מאמין שלנו גורס שפעילויות תרבותיות יחודיות אמורות להיות נחלת כלל אוכלוסיית הגמלאים, מכל אזור המרכז. "במהלך השלבים השונים של התחרות פגשתי בעשרות רקדנים. חלק מהם אמרו לי שפשוט נולדו מחדש, שהם לא מפסיקים להתרגש, שהתחרות והריקודים מחזירים להם את נעוריהם". עינת ינושוק, מנהלת השיווק של בית גיל הזהב, מוסיפה: "מבחינתי, רעיון התחרות מבטא את התפיסה האישית שלי, שהעולם שייך לא רק לצעירים. במהלך השבועות האחרונים הופתעתי מהסקרנות הרבה שגילו עיתונים וערוצי טלוויזיה בתחרות שלנו. אותי, אישית, ריגש כל זוג שעלה על הבמה והפגין כישורי ריקוד מעוררי קינאה, כאלה שמתחרים בהצלחה בזוגות בני הגיל שלי. מרגש אותי לראות אנשים לא צעירים (כרונולוגית), עם בעיות בריאות אלו ואחרות, שמתלבשים במיטב המחלצות, יוצאים מהבית ולא נרתעים מלהתחרות שוב ושוב. לפעמים אני חושבת שהם לא מתחרים על הריקוד, אלא על הרעיון שהתחרות מגלמת." על הריקודים, והשפעתם על המתחרים, מדבר אורי פלדפישר, שיחד עם אשתו יהודית העפילו לשלב הגמר: "גיל הזהב הוא תחנה נוספת עבורנו, זוג שרוקד יחד כבר כמה שנים. למרות הגיל, למעלה מ-70, אנחנו מבקרים בכל שבוע במועדוני ריקודים שונים, בהחלט מצויים בתחום." העובדה שיש להם 7 נכדים ו-2 נינים לא מפריעה להם. הריקודים עושים להם רק טוב, ואולי אפילו נותנים להם כוח לטפל בכמות הנכדים הזו. " מה עושים לי הריקודים?" - שואל אורי ועונה: "הם נותנים לי את התחושה שאנחנו עדיין חיים, שאנחנו עושים חיים. הריקוד מביא אותי למקום שבו אני חש צעיר. זו הסיבה שאנחנו כל כך אוהבים לרקוד ? וביחד. זו גם הסיבה שאמרתי לאשתי לפני התחרות: בין אם נזכה ובין אם לא, אנחנו תמיד נמשיך עם הוואלס והרוק'נרול. רק שנהיה בריאים".
הריקוד נותן אנרגיה לכל השבוע
מגיע רגע האמת. לבמה עולה הזוג מס' 1 - כוכבה ואלברט. זוג על הבמה ולא בחיים, כמו כמה וכמה מהזוגות המופיעים כאן הערב. לה 9 נכדים, לו 10. הטנגו שלהם מסוגנן וקלאסי, ללא התפרעויות. אחריהם מגיעים יוסק'ה וציפי, הפעם זוג גם בחיים עם 6 נכדים משותפים. הם מעדיפים ואלס וינאי. זוג מס' 3, אורי ויהודית, בוחר בוואלס אנגלי. גם זוג מס' 4 הוא כזה גם בחיים, כבר 43 שנים. שניהם עלו ארצה מתורכיה, הכירו בארץ, ובבית מחכים להם 9 נכדים. כיאות למולדתם הם מעדיפים טנגו תורכי. הזוג הבא הם דיאנה ואבי גלר, הבוחרים בוואריאציה כוריאוגרפית חופשית שהם עצמם הכינו על הואלס, כולל שפגאט מרשים של דיאנה שמזכה אותה במחיאות כפיים סוערות, ומעבר בין רגליו של אבי בדרך שלא היתה מביישת שום בת 20 (או כמו שהגדיר זאת מנחה הערב, מני פאר: "הסבא עברה לבעלה בין הרגליים, מה יגידו הנכדים...").


לובה ויוסף - שוב לא זוג בחיים - הם זוג מס' 6. שמלת הריקוד האדומה כדם של לובה, גמלאית מפעל הפיס, צובעת את הבמה בצבע חם, כיאות לפסדובלה שבו בחרו להופיע. גם זוג מס' 7, תמר ואלכס, נפגש לדואו רק בערבי המחול. ועכשיו מגיע תורם של כוכבי הערב, יוסי חבשוש וג'וליה וילידנצקי. הוא - ישראלי בדם, היא - עולה צעירה למדי מאוקראינה, רק שמונה שנים בארץ ואינה מדברת עברית. שיערה הכסוף-בלונדי אסוף בקוקו על פדחתה. לגופה שמלת ריקוד. ג'וליה, אולי מהמבוגרות שבין המתמודדות הערב, לא נותנת לגיל להפריע לה. היא מבצעת פירואטים, שפגטים, הרמות רגליים והתלות על הפרטנר שלה כאילו היה מדובר בדואט של עידו תדמור ורונה-לי. הקהל מגיב בהתאם. עם כמות האנרגיה של ג'וליה, כךנראה, ניתן להאיר את יד אליהו, או לפחות את איצטדיון הכדורסל שלה. ג'ו ולריסה, שניהם אלמנים שנפגשו בבית גיל הזהב והפכו לצמד גם בחיים אחרימות יקיריהם, הם זוג מס' 9. עטויים בבגדי מחול הם מספרים על האור שהריקוד מביא לחייהם. גם אםלא יזכו - הם ימשיכו לרקוד לנצח, כל זמן שהגוף יאפשר זאת. הרומבה שלהם בהחלט תומכת בדבריהם. את סיבוב המתמודדים מסיים זוג מס' 10 - סבטלנה ומקס - בוואלס אנגלי. היא עלתה ארצה לפני שמונה שנים, מקס (העטוי קוקו ארוך) קלט אותה לחיקו, ומאז הם ממשיכים את מצוות הקליטה גם על במת הריקודים.
והזוכים הם...
רגע האמת. מעשרת הזוגות עולים לגמר שלושה: מס' 4, מס' 5 ומס' 8. עפרה ואליהו עוז מפתיעים במקצה הגמר בקוויקסטפ באידיש. דיאנה ואבי בוחרים ברוקנרול (כולל שפגאטים והנפות), הסגנון בו בוחרים גם ג'וליה ויוסי (כולל שפגאטים והנפות). דיאנה ואבי לוקחים מקום שלישי, עפרה ואליהו - שני. והזוג הגדול של הערב, זה שהדליק את הקהל באנרגיה האינסופית שלו (מני פאר: "חבר'ה תפסיקו, שח"ל התקשר וביקש לעצור אתכם...") ולקח את המקום הראשון (וחופשת בת ארבעה ימים במלון "דניאל") - ג'וליה ויוסי. מה תעשו בחדר אחד, הרי אינכם זוג בחיים? - שואל מני פאר את הזוג הנרגש. וג'וליה, המתקשה בעברית, עונה כי היא מוכנה לקלוט את יוסי בחדר. לבסוף מושג הסדר: בית גיל הזהב מזכה כל אחד מהם בחדר נפרד במלון לחופשה. "ההרגשה נפלאה," מתנשף יוסי, "כי הריקודים זה כל חיינו. גם אם לא הייתי זוכה, זה היה עושה אותי מאושר. קל וחומר שזכיתי אני שלם עם עצמי ומאושר מאוד." - איך אתה מסביר את ההצלחה שלכם? יוסי: "ג'וליה פשוט מרגישה מאוד בטוחה בידיים שלי..." - מאיפה כל המרץ והאנרגיה? יוסי: "יש לי הרבה אנרגיה מהגנטיקה, והריקוד נותן לי אפשרות להתפרק. הוא מכניס בי אנרגיה לכל השבוע". וג'וליה מסכמת ברוסית את מה שכל המשתתפים אמרו בנוסח זה או אחר: "אני רוקדת כבר הרבה זמן, עוד ברוסיה הייתי בלהקת ריקודים. אני חייבת לרקוד באופן קבוע - זה נותן לי טעם לחיים."

לאלבום התמונות המלא של התחרות