נעים מאוד: מרדכי דרי

שם:
מרדכי דרי.
גיל:
80.
מקום מגורים:
חדרה.
מצב משפחתי:
נשוי לשרה, אבא ליהודה ותמי, סבא לנדב.
מקצוע לפני הפנסיה:
עבדתי 43 שנה במפעלי נייר חדרה בתפקידים שונים. בין השאר ניהלתי את אמניר, ובתפקיד האחרון הייתי אחראי הרווחה. אם אהבתי את העבודה? כנראה שכן, אחרת לא הייתי ממשיך שם כל כך הרבה שנים.
עיסוקים ותחביבים:
פרשתי מהעבודה לפני 15 שנה, וכמעט מיד אחר כך הציעו לי להתנדב בבית האבות 'עד 120' בחדרה. התחלתי את הפעילות שם כיו"ר העמותה ההתנדבותית 'יד לוותיק' שמסייעת למקום, אחר כך מוניתי במקביל גם לחבר הנהלת בית האבות. בנוסף לשני אלה אני גם הגזבר של הבית. היקף העבודה משתנה. יש ימים שאני מגיע לשם לשעתיים ויש ימים שאני יוצא רק אחרי שש שעות. יש גם ישיבות של ההנהלה וועדת המכרזים וכשיש צורך, נשארים. אני מרגיש שאני מקבל מהפעילות הזאת יותר ממה שאני נותן. עצם העובדה שאני קם בבוקר ויש לי לאן ללכת ומה לעשות, שאני יכול לעזור לאנשים. מנהל בית האבות הוא כמו הבן שלי, ואני מקבל ממנו חיבוק כל בוקר. האהבה שאני מקבל מהרופאים, מהעובדים ומהדיירים נותנת לי כוח ומוטיבציה ליזום כל מיני פרויקטים. העמותה שלנו הקימה למשל קיוסק ומאפייה לעוגות ולעוגיות שהרווחים שלהם, שמגיעים לעשרות אלפי שקלים בחודש, מגיעים לדיירים. השנה הכנסנו בזכות הכספים האלה מחשבים לכל המחלקות, לפני שנה קנינו תנור אפייה גדול, החלפנו מיטות. העמותה מופעלת על ידי מתנדבים, שכולם בני 65 ומעלה. בזכות הפעילות הזאת אני ממש לא מרגיש בן 80. היא נותנת לי כוח והרגשה שאני יותר צעיר, וגם חשוב ונחוץ. אני לא בן אדם שמסוגל לשבת בבית קפה ולרכל. אני זקוק למשהו עם משמעות, שיש בו סיפוק והנאה. חוץ מזה קיבלתי מהילדים ליום הולדת 80 מחשב ואני כל הזמן מתעסק בו. אני משתמש הרבה גם בסקייפ, מדבר עם חברים משוויץ ועם בני משפחה בארצות הברית ויש לי הנאה גדולה מזה. מובן שאני מתכתב גם עם הילדים ועם הנכד שלי, נדב בן ה-17, שאליו אני גם פונה לעזרה עם כל בעיה שיש לי במחשב.
סדר יום:
אני קם בבוקר, שותה כוס קפה עם קרקר, אומר שלום לשרהל'ה והולך לבית האבות. בצהריים אני לרוב מגיע הביתה ואנחנו אוכלים ביחד ארוחת צהריים. אחרי הצהריים ובערב אשתי ואני מבלים ביחד.
בילויים מועדפים:
אנחנו הולכים הרבה להצגות, בהסעות שעיריית חדרה מארגנת. יוצאים באוטובוס מכאן ומגיעים לכל התיאטראות בארץ. אנחנו נוסעים גם הרבה לבתי מלון. שבועיים בשנה אנחנו מבלים בים המלח עם שלושה-ארבעה זוגות חברים, עשרה ימים בשנה אנחנו בטבריה. אנחנו גם נוסעים הרבה לחו"ל, והיינו כמעט בכל העולם. אנחנו אוהבים לנסוע שנינו לבד או עם חברים, אף פעם לא בטיול מאורגן. אנחנו מסתובבים, מגיעים לכל מיני מקומות ואם טוב לנו, אנחנו נשארים עוד יום. לא טוב, ממשיכים.
יעד מועדף לחופשה:
אני מאוד אוהב את ים המלח. יש שם הרבה רוגע ואפשר לקבל טיפולים ופינוקים.
גולשים המעוניינים להופיע במדור מוזמנים לפנות לדוא"ל: [email protected]

עוד על עשייה ויצירה בגיל מבוגר:

נעים מאוד: דליה לוי-אליהו

נעים מאוד: אבי גבריאלי

נעים מאוד: סמי בני

נעים מאוד: סימה רביד

נעים מאוד: יאיר פורת