ספר חדש: טבע ואדם

בתקופה שבה שמירת טבע היא ערך מושרש שנהנה מקונצנזוס רחב, מעניין להיזכר שבתחילת שנות ההתיישבות בארץ והקמת המדינה המאבק לשימור ערכי טבע נחשב מנוגד למפעל הציוני. שהרי מהי "הפרחת השממה" אם לא השמדת שטחים טבעיים ובתי גידול של צמחים ובעלי חיים, ואיך "נלבישך שלמת בטון ומלט" מבלי לחסל דיונות חול פראיות לטובת בניינים וכבישים. עזריה אלון, ממקימי "החברה להגנת הטבע", מי שהוביל דורות של מטיילים בשבילי הארץ ובעיקר מי שלימד את כולנו שאסור לקטוף את פרחי הבר, חוזר בספרו האוטוביוגרפי "טבע ואדם", שיצא בימים אלה בהוצאת "עם עובד", אל אותה תקופה ומספר כיצד "ערק" משורות החקלאים כובשי השממה אל מחנה שומרי הטבע. חייו של אלון, היום בן 94, לא הלכו בנתיב שדמיין לעצמו בנעוריו. הוא בכלל רצה להיות פלאח כש"קיבל את דין התנועה", יצא ללימודי הוראת טבע בתל אביב ועבר מהפך אישי. מקיבוצניק ההולך בתלם, תרתי משמע (הוא מאוד אהב את הפלחה), הפך ללוחם בממסד. את השנים הבאות של חייו בילה במאבקים עם גופים ממשלתיים, רשויות ובעלי הון, שביקשו לפתח ולבנות על חשבון הטבע, והוא לא מצטער לרגע. עזריה אלון, שלו ולחבריו הודבק הכינוי "נטורי מדברא" (על משקל נטורי קרתא) ומאידך הוכתר על ידי יהודה עמיחי כ"מאהב הגדול של ארץ ישראל", זכה השנה בפרס מפעל חיים על יותר משישים שנה של פעילות למען הטבע בישראל. אחרי עשרות מאמרים וספרים שפרסם בנושא החי והצומח המקומיים, הוא מגולל כאן לראשונה את תולדות חייו, השזורים בתולדות ההתיישבות והמדינה עד ימינו. הוא מתחיל בעיירת הולדתו ברוסיה, דרך הנדודים שהביאו אותו עם אמו ואחיותיו לארץ ישראל (אביו הגיע רק שנים אחר כך, אחרי מאסר בסיביר) למושב כפר יחזקאל. בית הספר הריאלי בחיפה ותנועת מחנות העולים עיצבו לא מעט את אישיותו, וב-1938 הגיע לקיבוץ בית השיטה, ביתו עד היום. תנאי החיים הקשים והעבודה המפרכת, לצד חיי החברה והתרבות הערים בקיבוץ של אז, זכורים לו באור נוסטלגי. הוא עבד ושמח בעמלו, עד ששנה אחרי בואו לקיבוץ הוחלט לשלוח אותו ללימודי הוראת טבע בסמינר הקיבוצים. היתה זאת נקודת המפנה המשמעותית בחייו. הקשר האמיץ לטבע, שהחל עוד בטיולי התנועה ובמסעות הפלמ"ח, התעצם. אלון החל לחקור ולצלם בעלי חיים וצמחים והיה לאחד מצלמי הטבע הראשונים בארץ. בספר הוא מתאר טיולים שערך ברחבי הארץ לאורך התקופות, שאותם הוא זוכר לפרטיהם, ומספר על אוצרות הטבע שראה ונעלמו מהנוף.


כבר אז החלה לנקר במוחו הדאגה שכל אלה עלולים להיכחד, וכאשר הכיר בסמינר סטודנט בשם אמוץ זהבי, שחלק איתו את האהבה לטבע ואת החשש מהפיתוח המואץ, נסללה הדרך להקמת החברה להגנת הטבע, שהפכה עם השנים למעצבת דעת קהל משמעותית. פעילות חינוכית להכרת הטבע, הוא מציין בספרו, היתה קיימת בארץ כבר מימי העלייה הראשונה, וקמו כאן בוטנאים, זואולוגים ומורים לטבע שהנחילו את האהבה אליו לדורות הבאים. כבר ב-1926 קרא הבוטנאי פרופ' אלכסנדר איג, להקים אגודה לשם הגנה על טבע הארץ, אבל האווירה הציבורית עוד לא בשלה. ערב הקמת המדינה היו בידי היהודים רק אחוזים בודדים מאדמות הארץ, וחוקים לשמירה על הטבע לא היו קיימים. מה שניסתה לחוקק ממשלת המנדט לא נאכף. עם קום המדינה החלה תנופת פיתוח וייעור, וכל תודעה בקשר לחשיבות ערכי הטבע לא הייתה קיימת. הלהט לכבוש את השממה דחק כל שיקול אחר. כשהוקמה החברה להגנת הטבע ב-1951, על ידי אלון וזהבי, היה המסר שלה זר לרוח התקופה. המבחן הראשון שלה היה ייבוש ימת החולה. ההתנגדות למפעל הגרנדיוזי, שהוכר בהמשך ככישלון, נתפשה כבגידה במפעל הציוני, אבל הארגון החדש דבק בהתנגדותו, שבסופו של דבר לא צלחה. מאז הובילה החברה להגנת הטבע מאבקים סביבתיים רבים, ובמקביל החלה להוציא טיולים מודרכים בדגש על טבע, הקימה בתי ספר שדה ברחבי הארץ ויזמה את הקמת רשות הטבע והגנים. ההישג הגדול ביותר שנולד משיתוף הפעולה בין שני הגופים היה חוק ערכי טבע מוגנים והאיסור על קטיף פרחי בר, שאלון היה מיוזמיו והאדם המזוהה ביותר איתו. בלי פרסומאים ודוברים הובילו חובבי הטבע של אז את הקמפיין החינוכי המוצלח ביותר במדינת ישראל. כשנשאל מדוע החליט להקדיש את חייו למאבק מתמשך נגד כל העולם ענה אלון שהקשר הרגשי לטבע והדאגה לעתיד הם אלה שמנחים אותו. "לטבע 'לא אכפת'", הוא כותב. "במשך הדורות נשמדו יותר מ-99 אחוזים מכלל הצמחים ובעלי החיים שהיו בעולם וה'טבע' ממשיך להתנהל כאילו לא אירע דבר. אם נמשיך להשמיד את בעלי החיים סביבנו, יישארו בסוף שני מינים שכוח החיים שלהם חזק ביותר: חולדות ותיקנים. זה העולם שאנחנו רוצים שיחיו בו צאצאינו?" היום הוא אב לשלושה וסב ל-13 נכדים וחי עם אשתו רות בקיבוץ בית השיטה, שהופרט בינתיים למגינת ליבו. גם לאחר שעזב את החברה להגנת הטבע ב-1993, לא הפסיק לפעול למען המטרה בכל דרך אפשרית. "בערוב ימיו שואל כל אדם את עצמו", הוא כותב, "אם חי כפי שהיה רוצה לחיות ואם עשה דבר בעל ערך, או העביר סתם את חייו. אין לי אף טיפה של חרטה או צער על כך שהקדשתי שני שלישים מימי חיי לפעילות לרעיון של שמירת הטבע והנוף של הארץ. כשאני מביט לאחור, אני חש שעשיתי משהו בחיי".
"טבע ואדם", מאת עזריה אלון, הוצאת עם עובד, 298 עמודים, 94 שקל

עוד על איכות הסביבה ושמירת הטבע:

צמחי תבלין: אסור לקטוף

ספר חדש: המדריך לחיים על כדור הארץ

חיים ירוקים: משנים את תרבות הצריכה

גינה אקולוגית: הצמחים מתחשבים בסביבה

טיולים אקולוגיים: מתיידדים עם הסביבה