קוסטה ריקה: ארץ שהיא שמורת טבע

קוסטה ריקה ממוקמת בגשר היבשתי המחבר בין צפון אמריקה לדרומה. בין האוקיינוס השקט מדרום מערב והים הקריבי מצפון מזרח. בגבולה הצפוני ניקרגואה ומדרומה פנמה. הגשר היבשתי הינו אחד המאפיינים האקולוגיים החשובים של קוסטה ריקה, והוא אחד הגורמים המעניקים לחבל ארץ זה את המגוון הגנטי העצום של בעלי חיים ושל צמחים. ההכרה הבינלאומית בערך אקולוגי זה מעניקה לקוסטה ריקה גם חוסן כלכלי, שכן ארגונים בינלאומיים רבים מסייעים ותומכים במאמצי המדינה לשמור את הטבע שלה. שמירה על אוצרות הטבע, מתברר, היא נכס כלכלי ונכס לאומי. שילוב נכון של אינטרסים כלכליים ושמירת טבע הופכים את קוסטה ריקה למובילת הדגל בתחום שמירת הטבע במרכז אמריקה, ולאחת המדינות המובילות בתחום בעולם.
סאן חוז'ה - San Jose
בירתה הקוסמופוליטית של קוסטה ריקה היא עיר מערבית לכל דבר. יש בה מרכזי קניות גדולים, והיא מזכירה במידה מסוימת ערים צפון אמריקאיות. לביקור בעיר הבירה מומלץ להקדיש יום אחד ולא יותר. במרכז העיר ניתן לראות את בניין האופרה הממלכתי TEATRO NACIONAL, הבניין מייצג טוב את הרקע ואת ההיסטוריה הצעירה של קוסטה ריקה. מדובר במבנה מפואר הבנוי בבליל של סגנונות. הגג נראה כמו כניסה למבנים איטלקיים של תקופת הרנסנס, ואילו האולמות בתוך המבנה נראים כמו אולמות של כנסיות ומבני ציבור בבריטניה של סוף תקופת ימי הביניים. ההתמצאות בסאן חוזה פשוטה ובנויה על העיקרון של לשאול את המקומיים. שיטת סימון הרחובות דומה לזו שבניו יורק. דהינו מספרים לרחובות שבנויים שתי וערב.
הקפה, הינו ענף היצוא המרכזי של קוסטה ריקה
: כ 2.6 מיליון שקי קפה נמכרים בשנ.ה משקלו של כל שק כ-60 קילוגרם. אחוז 15 מהמטבע הזר הנכנס לקופת המדינה מקורו ביצוא קפה . ישראל, לדוגמה, מייבאת כ-18.000 שקי קפה בשנה מקוסטה ריקה. טכניקת גידול הקפה המסורתית בקוסטה ריקה עד 1960-1970כללה בירוא חלקות יער קטנות ושתילת שיחי הקפה בין עצי הבר של היער. חוסר השימוש במיכון כבד סייע לכך שתוך זמן קצר התכסה מטע הקפה בצמחיית היער הטבעי. היבול היה דל יחסית ושיחי הקפה השתלבו בנוף היער הטבעי. גידול הקפה נעשה בדרך כלל בעמקים למרגלות ההרים. בשנות ה70 הביאו לקוסטה ריקה כלים מכניים כבדים שבעזרתם הכשירו קרקע לגידולי קפה. עוצמת הכלים אפשרה לחקלאים לברא חלקות יער גדולות ולישר את הקרקע. עקירת העצים והשיחים הטבעיים אפשרה הגדלה משמעותית של מטעי הקפה. צמחי הקפה שגודלו בשמש ולא מתחת לצל עצי היער הניבו כמות פרי כפולה ומכופלת, מה שהפך את גידול הקפה לכלכלי בצורה משמעותית. שטחי הקפה הלכו וגדלו והיום הם מפרנסים כ-50 אלף חוות. טכניקת גידול הקפה בשמש, שמשמעה עקירת היער, מאיימת לחסל חלק ממיני עופות הבר של קוסטה ריקה אשר מסלול נדידתם נקטע, בעיקר ציפורי שיר של יער פתוח. מערכת אקולוגית שלמה נעלמת לאט ובטוח מהנוף של קוסטה ריקה. יש היום בעולם, ובעיקר בארצות הברית המייבאת כ-47 אחוז מהקפה שלה מקוסטה ריקה, תנועה של צרכנים הרוכשים רק Shade coffee דהיינו קפה שגדל בצל עצי היער. קפה זה יקר יותר, ויש הטוענים כי טעמו עשיר יותר. תנועה זו גורמת לכך שבחוות רבות לגידול קפה נוטעים עצים בתוך המטעים ומאפשרים לצמחייה הטבעית לשגשג בתוך המטע .
יערות עננים
כאן אולי המקום לספר על התופעה הייחודית למרכז אמריקה. התופעה המאפשרת את התפתחותם של יערות ירוקי עד עם מאפיינים של יער גשם, דהיינו עצים זקופי גזע המתנשאים לגובה של כ-30-50 מטרים. על העצים צמחים מטפסים הנקראים "הלופיטיים", קרקעית היער מכוסה בשרכים, חלקם שרכי ענק, שיחים עם עלים רחבים, סחלבים ומיני צמחים הצומחים על גזעי העצים הזקופים, כמו הברומליה, קרובת משפחה של צמח האננס. המרכיב המרכזי ביערות העננים וביערות הגשם הוא העובדה שהמשאב החסר לצמחים הוא האור. התחרות על קרני השמש היא המובילה את המירוץ למעלה, לגובה. מי שהתברך בגזע זקוף המתנשא אל השמים - הצליח. מי שלא התברך מסגל טכניקות שונות ומרובות בדרך אל קרני השמש. השיטה המקובלת ביותר היא לתפוס טרמפ על גזע זקוף ולטפס אל האור. טכניקה שניה שייכת לפיקוסים הצומחים מלמעלה למטה, דהיינו, ברגע שציפור אכלה את פייגת הפיקוס (פרי דמוי תאנה), כל שעל הציפור לעשות הוא להטיל את הלשלשת שלה עשירת הזרעים על מזלג ענפים. שם, לאחר תהליכי נביטה קצרים, יירד מצמרת העץ שורש אוויר היכול להיות באורך עשרה מטרים ויותר. בהגיעו אל הקרקע ישריש, ומשם קצרה הדרך לתהליך שבו הפיקוס יעטוף את העץ בשורשי אוויר ויחנוק אותו מאהבה על הטרמפ לאור השמש. בטיול בתוככי היער נוכל לראות את שורשי האוויר היורדים לאורכו של העץ המוביל מלמעלה למטה. אפשרות נוספת היא לצמוח על צמרת עצים זקופים, פטנט שאותו מאמצים מיני סחלבים ושאר צמחים. עניין נוסף ביער הגשם הוא העובדה שאין עונות. תהליכי הפריחה נמשכים כל השנה. בדרך כלל, למעט מקרים חריגים, אין עצים בשלכת. כלומר, מים וטמפרטורה הם מרכיב קבוע וחשוב להישרדות היער. כמות הגשם האופיינית לאזורים של יערות גשם היא בדרך כלל מעל 2500 מילימטר בשנה. בנוסף, פיזור הגשם הוא לאורך כל השנה ללא עונות יובש ארוכות. ביערות העננים הסיפור שונה במקצת. מרבית המשקעים של היער נחים בצורה של עננים על גג היער. המים שבעננים מתעבים בצורה של טיפות על העלים ועל הגזעים של העצים, ומשם הם יורדים בטפטוף או בצורה של רסס לקרקעית. ישנם מספר הסברים לתופעה, והיא קשורה כנראה למשטר התאיידות המים באוקיינוס השקט ולתנועת הרוחות המובילה את גוש העננים מן האוקיינוס אל פסגת ההרים. מכל הנאמר כאן ברור שיערות העננים הם מקום לח וצפוף מאוד בצמחייה. ואכן, הדבר הראשון הנגלה לעין המטייל הם פסגות ההרים המכוסים בעננים כמעט תמיד ויער צפוף ויפה להפליא. ארץ שהיא שמורת טבע.